הסיפור.

<!-- טיוטה — נכתבה על ידי קמרון לעדכון על ידי תציקה. החלף בקולך. -->

אשתי מורן אובחנה עם אסטרוציטומה דרגה 3 ב-2024. מוטציית IDH-1. גידול מוח עם טביעת אצבע גנטית שהפכה למרכז של כל מה שאנחנו עושים.

אני בונה. בילתי שנים בתחום המוצר וההנדסה. כשהאבחנה של מורן הגיעה, עשיתי מה שבונים עושים: קראתי הכל, מיפיתי את הבעיה, חיפשתי את הפער. ומצאתי אחד.

מוטציית IDH-1 גורמת לגידול שלה לייצר מולקולה הנקראת 2-הידרוקסיגלוטרט — 2-HG. המולקולה הזו עושה שתי דברים: היא נועלת את תאי הגידול במצב אגרסיבי, והיא מדכאת את תאי החיסון שאחרת היו תוקפים אותו. זו טריק מטבולי שהגידול מפעיל כדי להסתתר מהגנות הגוף עצמו.

יש תרופה לזה. ווראסידניב, שאושרה ב-2024, חוסמת ייצור 2-HG בכ-93%. מורן נוטלת אותה. היא עובדת. אבל היא משאירה שארית — כ-7% — שאף תרופה לא תוכננה לנקות. והשארית הזו היא השאלה שאף אחד לא בנה לה תשובה.

אז החלטנו לבנות אחת.

מה בנינו

מורכה ביו בונה תרפוטיקה חיידקית: אורגניזם מהונדס שחש 2-HG בגידול, מרוקן אותו, ואז הורג את עצמו כשהמשימה הושלמה. שלוש פונקציות בקונסטרוקט אחד — חישה, ריקון, הגבלה עצמית.

החיידק הוא E. coli Nissle 1917, זן פרוביוטי עם עשורים של שימוש קליני. מעוצב, בדוק לבטיחות, מועבר ישירות לאתר הגידול דרך הזרקה מינימלית-פולשנית. הוא לא מסתובב בגוף. הוא פועל מקומית, על האות שהגידול עצמו מייצר.

ווראסידניב חוסמת ייצור. הקונסטרוקט שלנו מסלק את המוצר. יחד — ריקון כמעט מוחלט, משני כיוונים — שאף אחד מהם לא משיג לבד.

אין תקדים לזה. אף אחד לא הכניס תרפוטיקה חיידקית חיה לגידול מוח. אף אחד לא בנה מעגל חי שמרוקן אונקומטבוליט ברקמת ה-CNS. אנחנו בונים מדע ראשון-מסוגו נגד מטופלת ספציפית. זה האילוץ שמעצב הכל.

למה בפומבי

אנחנו עושים את זה בגלוי. כל ניסוי מקבל שם לפני שהוא מתבצע. כל תוצאה נרשמת כאן — ממצאים חיוביים וקריטריוני כשל כאחד. היומן הוא מבנה האחריות.

אין לנו עשורים. הדחיפות אישית וממשית. הפתיחות היא האופן שבו אנחנו מחזיקים את עצמנו בה.

אם מצאת את הדף הזה כי אתה מבין גליומות IDH-mutant — כמדען, קלינאי, מטופל, או בן משפחה — אנחנו רוצים לשמוע ממך. התכנית הזו טובה יותר בזכות האנשים שמתעסקים איתה.